פסק-דין בתיק ת"ק 41815-06-12

1.         התובעת נהגה ברכבה במחסום גבארה מכיוון מערב למזרח וביציאה מהמחסום נסע לפניה רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן:"הנתבע") וירד לשול ימין ועצר ובעת הזאת, המשיכה התובעת בנסיעה ישרה.

לטענת התובעת, רכב הנתבע שהיה בעצירה במפרץ בשול ימין, חתך לפתע וללא כל התראה או איתות את נתיב נסיעתה, תוך שהוא מנסה לבצע פניית פרסה בצד שמאל ולחזור למחסום ותוך כדי כך, התנגש רכב הנתבע ברכב התובעת, הדף את רכב התובעת למדרכה וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב התובעת.

לדברי התובעת, הודיע הנתבע - לאחר המקרה- שהוא מוכן לשאת בעלויות ההשתתפות העצמית שלה ובלבד שהיא תודיע, שהיא  אחראית לתאונה, אך התובעת התעלמה מבקשה זו של הנתבע.

מאחר והתובעת סברה, שהתאונה נגרמה באחריותו של הנתבע, פנתה התובעת אל המבטחת של הנתבע - היא הנתבעת 1 (להלן:"מנורה") לשלם לה את נזקיה בסך של 26,864 ש"ח, אשר כלל: נזק ישיר לרכבה בסך של 19,519 ש"ח, ירידת ערך 2,855 ש"ח, שכ"ט שמאי 1,990 ש"ח, הוצאות גרירה בסך של 400 ש"ח, הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש, נסיעות והתרוצצויות בסך 2,100 ש"ח, אך מנורה סירבה לפצותה ובלית ברירה, פנתה התובעת אל המבטחת שלה - חב' הראל- אשר פיצתה אותה רק בסכום של 21,442 ש"ח ולכן, הגישה היא תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לה את הפרש הנזק בסך של 5,422 ש"ח.

2.         הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובעת, משום שלדעתם, אירעה התאונה בשל רשלנותה של התובעת אשר לא אמדה נכון את צרות הכביש במקום וניסתה לבצע עקיפה מסוכנת ובכך גרמה לתאונה. עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים, שהתובעת יצאה ממעגל תנועה לדרך בה ישנם שני נתיבים שמצטמצמים לנתיב אחד והנתבע המשיך בנסיעתו בנתיב הימני ואילו התובעת שנסעה אחריו, ניסתה לעוקפו מצד שמאל, אך מאחר ובמקום העקיפה כבר מצטמצמים הנתיבים לנתיב אחד - פגעה התובעת ברכב הנתבע.

הנתבעים מכחישים את טענת התובעת בדבר פניית הפרסה שביצע הנתבע, שכן לטענתם, אין אפשרות לבצע פניית פרסה במקום זה ואין זה נכון שהנתבע היה בעצירה, אלא כל העת נסע בנתיבו ורק בשל כך שהתובעת ניסתה לעקוף אותו משמאל במקום בו הכביש מצמצם לנתיב אחד - אירעה התאונה.

3.         לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות שהוגש לבית המשפט, אני קובע, שאני מעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, שכן גרסת התובעת מתקבלת יותר על דעתי ובשל כך ובשל הנימוקים שעוד יפורטו להלן, אני קובע שמירב האחריות רובצת על הנתבע ואילו התובעת תרמה תרומה חלקית לגרם התאונה:

            א.         אין מחלוקת בין הצדדים המעורבים בתאונה, שבטרם קרות התאונה, נסע רכב הנתבע לפני רכב התובעת ובאין מחלוקת בשאלה זו, אין לי ספק, שהתובעת ראתה את רכב הנתבע עוד מעת שהיא הייתה במחרק 12 מ' ממנו. (ראה דברי התובעת בעמ' 3 לפ',ש' 10- 12 וראה גם האמור בסעיף 2 לכתב ההגנה וגם דברי הנתבע בעמ' 5 לפ',ש' 31).

            ב.         א)        התובעת הייתה עקבית בעדותה וגם בחקירה הנגדית לא נתגלו סתירות, אלא שעיון בתוצאות החקירה הנגדית מצביע על כך, שהיא אך מחזקת את גרסתה.

נציג מנורה שאל את התובעת, האם בזמן התאונה התפרץ פתאום הנתבע לתוך הנתיב שלה והיא עונה בחיוב. (עמ' 5 לפ',ש' 1- 2).

כמו כן, נתבקשה התובעת בחקירה הנגדית להסביר איך יכול להיות שלרכב הנתבע יש מעיכה בדלת ובכנף אם הוא חסם את נתיב נסיעתה ואילו במכונית התובעת הפגיעה היא בחזית והפח התעקם כלפי פנים ועל כך השיבה התובעת, שבוחן היה במקום והוא צילם את התמונות. (עמ' 5 לפ',ש' 16- 21).

                        ב)         צורות הפגיעה, כפי ששאל נציג מנורה, אכן מתיישבות עם טענת התובעת, שכן אילו אירעה התאונה, תוך כדי עקיפה שביצעה התובעת - כפי שנטען על ידי הנתבעים- אין לי ספק, שהפגיעה לא הייתה בחזית רכב התובעת, אלא לכל היותר היו פגיעות בצידו הימני של רכב התובעת ובצידו השמאלי של רכב הנתבע, ברם אותה פגיעה הנראית על גבי התמונה חנ/2 יכולה בהחלט להתיישב עם פגיעה שאירעה כתוצאה מכך שהנתבע אכן "חתך" את רכב התובעת והתוצאה הביאה לפגיעה באותו חלק הנראה בתמונת רכבו של הנתבע ובחזית רכבה של התובעת.

            ג.          א)        התובעת מציינת בכתב התביעה, שהנתבע ניסה לעשות פניית פרסה לצד שמאל ואילו הנתבעים טענו בכתב ההגנה, שבמקום התאונה אין אפשרות לבצע פניית פרסה (ראה סעיף 1 לכתב התביעה לעומת האמור בסעיף 6 לכתב ההגנה).

נציג מנורה, ביקש מהתובעת, בחקירתו הנגדית, להבהיר נקודה זו ולכן נשאלה התובעת כך:" האם ראית אותו מבצע פניית פרסה? ותשובת התובעת הייתה:" כן, הוא חתך". (עמ' 5 לפ',ש' 22- 23).

לא רק שתשובה זו חיזקה את גרסת התובעת בנדון דנן, אלא הנתבע עצמו העיד בבית המשפט- בניגוד למה שנאמר בכתב ההגנה. כך אומר הנתבע בעניין זה:" ...יש שני נתיבים שם, אחד יוצא ואחד נכנס, יצאתי עשיתי פרסה בכיכר וחזרתי למסלול השני..." לאחר מכן, אומר הנתבע, שלא ניתן לעשות פניית פרסה משום שיש אי באמצע. (ראה בעמ' 6 לפ',ש' 2- 3, וש' 7- 8 וש' 11- 12).

                        ב)         אינני מקבל טענתו של נציג מנורה, מר ליבמן,  שאופי הנזקים ברכב הנתבע, בדלת ובכנף וברכב התובעת המתחיל בכנף קדמי ימני מוכיח את גרסת הנתבע ואין אני מקבל טענתו, שאילו הנתבע היה חותך את נתיב נסיעת התובעת, אזי הפגיעה ברכבו של הנתבע הייתה מתחילה מחזיתו ולא בדלת ובכנף. (ראה טענות אלו בעמ' 6 לפ',ש' 28- 30).

טענות אלו לא מתקבלות על דעתי, משני טעמים: ראשית, מיקום הפגיעות, כפי שהן עולות מטענות הצדדים ומהתמונות שהוצגו לבית המשפט, מחזק דווקא את גרסת התובעת, שנית, מאחר וקבלתי את גרסת התובעת, שרכב הנתבע אכן חתך את נתיב נסיעתה, הרי שלא מתקבל על הדעת, שבעת שרכב הנתבע חותך ועובר עם חזית רכבו את חלקו הקדמי של רכב התובעת, שבמצב כזה, ייפגע רכב הנתבע מתחילת החזית. לעומת זאת, הפגיעות בחלק השמאלי של רכב הנתבע - כפי שפגיעות אלו עולות מהתמונה חנ/1, חנ/2 מאששות הטענה, שאכן רכב הנתבע נפגע תוך כדי כך שחתך את נתיב נסיעת התובעת.(ראה גם התיאור בתרשים ת/1)

            ד.         מהאמור לעיל עולה, שהנתבע בעצם המעבר הפתאומי מנתיב ימין לשמאל ותוך חסימת המשך דרכה של התובעת, תרם הנתבע תרומה מרבית לגרם התאונה.